מאת: הרב פרופ׳ בן ציון רוזנפלד
תקציר
בשיעור מרתק מעביר אותנו הרב בן ציון רוזנפלד "מסע מטלטל" בהיסטוריה של המושג "גיבור" ו"גבורה". השיעור בוחן כיצד השתנתה הגדרת הגבורה בהתאם למצבו של עם ישראל – מכוח פיזי ומלחמה בתנ"ך, דרך גבורת הרוח וההלכה בגלות, ועד לחזרה לשילוב בין ספרא לסייפא בדור התקומה.
נקודות עיקריות מתוך השיעור
1. הגבורה המקראית:הכוח והרוח בתנ"ך, המושג "גיבור" מתייחס בראש ובראשונה לכוח עוצמתי ולגבורת מלחמה.
- נמרוד: מוזכר כ"גיבור ציד" – ביטוי לכוח פיזי.
- דוד המלך: הדוגמה האולטימטיבית. דוד מתואר כ"גיבור חיל ואיש מלחמה", אך באותה נשימה גם כ"נבון דבר… וה' עמו". הגבורה המקראית האידיאלית היא שילוב של יכולת צבאית עם רוח ה' ואמונה ("אתה בא אלי בחרב… ואני בא בשם ה'").
2. תקופת המשנה והתלמוד: המעבר לגבורה פנימית לאחר החורבן, הגדרה הגבורה משתנה באופן דרמטי. אין עוד מלחמות וצבא, והקרב עובר אל תוך נפש האדם.
- "איזהו גיבור? הכובש את יצרו": הגבורה נמדדת ביכולת לשלוט בדחפים ולא בשדה הקרב.
- גבורה של תורה: חז"ל מתארים את דוד המלך כמי שמשלב את עדינות לימוד התורה ("מעדן עצמו כתולעת") עם קשיי המלחמה ("מקשה עצמו כעץ"). המושג "גיבורי כוח" מושאל ללומדי תורה ולמי שעושה רצון בוראו.
3. ימי הביניים ומסעי הצלב: גבורת מסירות הנפש בתקופה הקשה של גזירות תתנ"ו ומסעי הצלב, הגבורה מגיעה למה שהרב מכנה "תחתית הגבורה" במובן הטרגי – גבורה של חוסר ברירה.
- יהודים הקריבו את חייהם וחיי יקיריהם על קידוש השם כדי לא להמיר את דתם. זוהי גבורה פסיבית של הקרבה טוטאלית, כפי שמתואר בקינות ובפסיקות הלכתיות (כמו של המהר"ם מרוטנבורג) שהתירו מעשים קיצוניים אלו בשעת השמד.
4. הרמב"ם והשולחן ערוך: ניצנים של חזרה
- הרמב"ם: היחיד בתקופתו שמחזיר את המושג של מלך, צבא ומלחמות משיח, ומדבר על "גיבורים ואנשי חיל" כחלק מסדרי השלטון העתידיים.
- השולחן ערוך: פותח את ספרו בציווי "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו". הגבורה היא הכוח לקום ולעשות מעשה יומיומי בעבודת ה'.
5. העת החדשה ודור התקומה: סגירת המעגל בדורות האחרונים, עם השיבה לארץ ישראל, אנו חוזים בחזרה אל המודל המקראי המשולב.
- הרב מזכיר את דברי הרב יששכר שלמה טייכטל (בספר "אם הבנים שמחה") ואת משנתו של הרב קוק, המדברים על גבורה של בניין הארץ, התיישבות ועיסוק בצרכי ציבור.
- כיום, דמותו של הגיבור חוזרת להיות כזו המשלבת ספרא וסייפא (כמו בישיבות ההסדר) – שילוב של גבורת הגוף המקראית עם גבורת הרוח והתורה.