עיר גנים

  • קידוש השם וחילול השם: מהנביא יחזקאל ועד ימינו – החידוש הגדול של הדורות האחרונים

    מאת: הרב פרופ׳ בן ציון רוזנפלד

    תקציר

    בשיעור מרתק ומעמיק זה, אנו יוצאים למסע בעקבות המושגים "קידוש השם" ו"חילול השם", החל מדברי הנביאים, דרך פסיקת ההלכה ועד למשמעות המהפכנית שלהם בדור התקומה ובמדינת ישראל. הרב בשיעור מציג תזה מרכזית: המעבר מתפיסה פרטית של קידוש השם (האדם היחיד מול בוראו) לתפיסה לאומית-כללית, שהיא החידוש הגדול של הדורות האחרונים.

    נקודות מרכזיות בשיעור

    1. נבואת יחזקאל (פרק ל"ו)

    השיעור נפתח בהגדרה הנבואית המקורית. אצל יחזקאל, עצם היותם של ישראל בגלות הוא "חילול השם", כיוון שהגויים לועגים להם ולאלוהיהם. לעומת זאת, החזרה לארץ ישראל והגאולה הן "קידוש השם" הגדול ביותר, שנעשה למען שמו של הקב"ה ולאו דווקא בזכות מעשי העם.

    2. הדילמה של חנניה, מישאל ועזריה

    דרך מדרש ב"שיר השירים רבה", מתואר כיצד שלושת הצדיקים התלבטו אם להשתחוות לצלם נבוכדנצר. הם פנו לדניאל ולנביא יחזקאל, ואף קיבלו מסר שהקב"ה "לא מתקיים עליהם" (לא יציל אותם). אף על פי כן, הם החליטו למסור את נפשם – לא כאנשים פרטיים, אלא כנציגי האומה כולה, ובכך קידשו את השם ברבים.

    3. ההגדרה ההלכתית (רמב"ם ושולחן ערוך)

    במשך אלפי שנות גלות, קידוש השם הוגדר במישור הפרטי-משפטי: אדם הנדרש לעבור על אחת משלוש העבירות החמורות (עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים) חייב ליהרג ולא לעבור. אם זה נעשה בפני עשרה מישראל – זהו קידוש השם ברבים.

    4. החידוש של הדורות האחרונים (הרב קוק והרב אוירבך)

    • הרב קוק (משפט כהן): מחדש כי בהיעדר מלך, סמכויות המלך והנהגת הכלל חוזרות אל האומה. למדינת ישראל ולחוקיה יש תוקף הלכתי של "משפט המלוכה" מכוח הציבור.
    • הגרש"ז אוירבך: נשאל על מעמדם של חיילי צה"ל שאינם שומרי תורה ומצוות שנפלו בקרב. תשובתו המהדהדת היא שכל חייל שנפל על הגנת ישראל, וכן יהודים שנרצחו בשואה או בפרעות רק בשל יהדותם, נחשבים כמי שנהרגו על קידוש השם.

    5. הסיפור על הר הרצל

    מובא הסיפור הידוע על הרב אוירבך שסירב לנסוע לקברי צדיקים בגליל (או באומן), בטענה שבהר הרצל, שם קבורים חיילי צה"ל, יש קדושה שאין למעלה ממנה – כי הם מסרו נפשם למען הכלל.

    סיכום

    השיעור מחבר בין חזון הנביאים למציאות הישראלית העכשווית. בעוד שבעבר קידוש השם נמדד במעשים פרטיים של היחיד, השיבה לארץ ישראל והקמת המדינה החזירו את המושג למשמעותו המקורית והלאומית: קיומו של עם ישראל בארצו, וההגנה על האומה, הם קידוש השם הגדול ביותר. החיילים והנופלים אינם אנשים פרטיים ברגע מותם, אלא נציגי האומה כולה, ובכך מעמדם הוא של "קדושים".

    השיעור המלא

  • מסע בעקבות הגבורה היהודית: מתקופת התנ"ך ועד ימינו

    מאת: הרב פרופ׳ בן ציון רוזנפלד

    תקציר

    בשיעור מרתק מעביר אותנו הרב בן ציון רוזנפלד "מסע מטלטל" בהיסטוריה של המושג "גיבור" ו"גבורה". השיעור בוחן כיצד השתנתה הגדרת הגבורה בהתאם למצבו של עם ישראל – מכוח פיזי ומלחמה בתנ"ך, דרך גבורת הרוח וההלכה בגלות, ועד לחזרה לשילוב בין ספרא לסייפא בדור התקומה.

    נקודות עיקריות מתוך השיעור

    1. הגבורה המקראית:הכוח והרוח בתנ"ך, המושג "גיבור" מתייחס בראש ובראשונה לכוח עוצמתי ולגבורת מלחמה.

    • נמרוד: מוזכר כ"גיבור ציד" – ביטוי לכוח פיזי.
    • דוד המלך: הדוגמה האולטימטיבית. דוד מתואר כ"גיבור חיל ואיש מלחמה", אך באותה נשימה גם כ"נבון דבר… וה' עמו". הגבורה המקראית האידיאלית היא שילוב של יכולת צבאית עם רוח ה' ואמונה ("אתה בא אלי בחרב… ואני בא בשם ה'").

    2. תקופת המשנה והתלמוד: המעבר לגבורה פנימית לאחר החורבן, הגדרה הגבורה משתנה באופן דרמטי. אין עוד מלחמות וצבא, והקרב עובר אל תוך נפש האדם.

    • "איזהו גיבור? הכובש את יצרו": הגבורה נמדדת ביכולת לשלוט בדחפים ולא בשדה הקרב.
    • גבורה של תורה: חז"ל מתארים את דוד המלך כמי שמשלב את עדינות לימוד התורה ("מעדן עצמו כתולעת") עם קשיי המלחמה ("מקשה עצמו כעץ"). המושג "גיבורי כוח" מושאל ללומדי תורה ולמי שעושה רצון בוראו.

    3. ימי הביניים ומסעי הצלב: גבורת מסירות הנפש בתקופה הקשה של גזירות תתנ"ו ומסעי הצלב, הגבורה מגיעה למה שהרב מכנה "תחתית הגבורה" במובן הטרגי – גבורה של חוסר ברירה.

    • יהודים הקריבו את חייהם וחיי יקיריהם על קידוש השם כדי לא להמיר את דתם. זוהי גבורה פסיבית של הקרבה טוטאלית, כפי שמתואר בקינות ובפסיקות הלכתיות (כמו של המהר"ם מרוטנבורג) שהתירו מעשים קיצוניים אלו בשעת השמד.

    4. הרמב"ם והשולחן ערוך: ניצנים של חזרה

    • הרמב"ם: היחיד בתקופתו שמחזיר את המושג של מלך, צבא ומלחמות משיח, ומדבר על "גיבורים ואנשי חיל" כחלק מסדרי השלטון העתידיים.
    • השולחן ערוך: פותח את ספרו בציווי "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו". הגבורה היא הכוח לקום ולעשות מעשה יומיומי בעבודת ה'.

    5. העת החדשה ודור התקומה: סגירת המעגל בדורות האחרונים, עם השיבה לארץ ישראל, אנו חוזים בחזרה אל המודל המקראי המשולב.

    • הרב מזכיר את דברי הרב יששכר שלמה טייכטל (בספר "אם הבנים שמחה") ואת משנתו של הרב קוק, המדברים על גבורה של בניין הארץ, התיישבות ועיסוק בצרכי ציבור.
    • כיום, דמותו של הגיבור חוזרת להיות כזו המשלבת ספרא וסייפא (כמו בישיבות ההסדר) – שילוב של גבורת הגוף המקראית עם גבורת הרוח והתורה.

    השיעור המלא